למה כל כך קשה לי להגיד לא בלי להרגיש אשמה?

כבר אמרת כן, אבל בפנים רצית לא

מישהו ביקש ממך טובה. היומן מלא, את עייפה, ובכל זאת ענית מיד ״בטח״. אחר כך הגיעו הכעס והאכזבה מעצמך. לפעמים הקושי אינו למצוא ניסוח. הקושי הוא לשאת את האפשרות שמישהו יתאכזב מהתשובה שלנו.

מה אנחנו מנסות לשמור?

ריצוי עשוי להיות דרך מוכרת לשמור על שקט או על תחושת שייכות. המחיר מתגלה כשאנחנו מתאימות את עצמנו שוב ושוב, עד שכבר קשה לשמוע מה אנחנו רוצות.

תחושת אשמה אחרי הצבת גבול אינה מוכיחה שהגבול שגוי. כדאי לבדוק מה ביקשת, איך התנהלת ומה חשוב לך לשמור בקשר וגם בעצמך.

משפט ביניים שאפשר להתחיל ממנו

בפעם הבאה שמגיעה בקשה יומיומית, אפשר להתחיל ב״אני אבדוק ואחזור אלייך״. זה נותן לך זמן לשאול אם את באמת רוצה ואם את יכולה.

אם התשובה היא לא, אפשר לומר: ״הפעם לא אוכל״. בחרי מצב קטן ובטוח לתרגול. כשקיים חשש לפגיעה או לתגובה מסוכנת, חשוב להיעזר בתמיכה מתאימה ולא להסתמך על משפט מוכן.

הגבול שלי והבחירה של האחר

גבול מגדיר מה אני מוכנה לעשות ואיך אתנהל. הוא אינו מבטיח שהאחר יקבל אותו בשמחה. בתהליך עמוק יותר נבדוק מה מופעל כשמישהו אינו מרוצה, ואיך להישאר נאמנה לעצמי גם אז.